יוני 2007  הדר בת חמש וחצי

עירית ועמית עברו לקדומים. עירית אומרת להדר,
"למה את בוכה על שטות כזאת"
אז הדר עונה לה :"מה אני צריכה להרגיש מה שאת מרגישה,? מה את רוצה שאני אהיה עירית???(בתקיפות)
על העזיבה של נגוהות.
ערב אחד לפני השינה , הדר בוכה בכי מר, עירית שואלת אותה למה היא בוכה. והיא עונה
"את מבינה שעוד מעט אני אצטרך להפרד מכל החברות שלי... מכולם..."
אז עירית אומרת לה:"אולי נתקשר לאוריה, נשאל אותו איך זה לעבור דירה?"
אז הדר אומרת:"מה זה משנה איך אוריה מרגיש, כל ילד מרגיש משהו אחר"
"יהיו לך חברים חדשים" 
הדר: זה לא משנה, חברים חדשים לא מחזירים את החברים שאין.
כמה שבועות אחר כך הדר אומרת – בשיקול דעת.
"באמת זה לא עצוב לעבור לקדומים כי אחר כך יהיו לי חברים חדשים, אבל אחר כך זה לא עכשיו, 
עכשיו אין לי חברים חדשים, אז עכשיו מותר לי להיות עצובה". 
"מותר לי להיות עצובה , אפילו אם אין סיבה, כי עכשיו זה עצוב לי".