
בהשתתפות בנים נכדים נינים ובני נינים ציינו מלאת 100 שנה להולדתו של אבי המשפחה יהודה הראל והזכרנו בגעגועים את אמנו עליזה לבית שוורץ.
קטעים מיומנו של סבא יהודה בימים של טרום חתונה עם סבתא עליזה , שנת 1935 בעיר תל אביב.
אנימציה מאת הנכד יוני שלמון
על משמר השבת- מאת בנו יהושפט הראל
את פעילותו של אבא על משמר השבת החל בהשפעת מרן הראי"ה שארגן הפגנה גדולה בירושלים נגד משחקי הכדור-רגל בשבת באצטדיון ימק"א. לצורך ההפגנה הכתיב הרב לאבא נוסח ופניות לחשובי הקהל בירושלים לבוא ולהצטרף להפגנה, ביניהם מוריו של אבא באוניברסיטה הפרופ אפשטין והרב פרופ אסף.
כשחזר לראשון לציון מירושלים נרתם אבא לפעולה שם נגד העבודה בפרדסים בשבתות, ונגד העבודה בחצרות הבתים, נגד בתי קפה שנפתחו בלילות שבת וגם ארגן פעולה נגד חברת התחבורה דרום יהודה שהקדימה להוציא אוטובוס מרשל"צ לתל-אביב לפני צאת השבת.
בפסח תרצ"ז השתתף בכינוס הארצי למען השבת.
ולא רק לרשל"צ עירו דואג אבא אלא משנודע לו שחברת סולל בונה מעסיקה כ-200 פועלים יהודים בבניה בצריפין בשבת. אבא ארגן כנס מחאה וכדי לזרז את הציבור לבוא להשתתף הלך מבית כנסת למשנהו ולפני קריאת התורה עלה לבמה וקרא לקהל לצאת ולהצטרף למחאה בבית הכנסת הגדול.
וכך הוא כותב בחשון תרצ"ט (1938): שאלת שמירת השבת אינה ענינו של היהודי הדתי בלבד, זוהי שאלת החיים של האומה כולה. אולם היהודי הדתי הוא השליח של האומה ואם הוא יוריד את הדגל, אם הוא יאבד את האמונה אם הוא יחדל להלחם יקום רצון איש ההפקר, הבוגד והשבת בארץ ישראל תחולל ותחוסל, וכל האדמה בארץ הזאת אשר תקנה ותרכוש בהון יהודי כביכול לשם גאולת העם לא לנו תהיה. אנו עומדים בראשית התבערה ואנו חשים את כל אימת הסכנה הנשקפת מהתלקחותה אם לא תכבה האש מיד מחללי השבת עדיין מתביישים בחלקם עדיין מתחבאים בחלקם אך אם לא נחסל את חילול השבת יש לחשוש שהרגל ייעשה טבע ויחדלו להתבייש. חילול השבת ייעשה כהיתר ואז תקשה מלחמתנו פי כמה וכמה. עלינו להתארגן בהקדם ולא להחמיץ את השעה.
גם כשעבר לתל אביב נרתם למלחמה למען השבת. הדרך שננקטה הייתה על ידי חרם כלכלי על החנויות ומשווקי החלב שעבדו בשבת. פעולה מחאה ותלונה משפטית הוגשה ביוזמתו נגד בית החרושת לאסקימו (שלגון) "הצפון", שנקנס בקנס כספי גבוה וחדל מאז לפעול בשבת.
באביב תש"ד (1944) בפעולת מחאה נגד צלמי רחוב שפעלו בגן מאיר בתל אביב התנפלו הצלמים על אבא הכוהו ושברו את משקפיו והאשימו אותו בתקיפתם. הוא נעצר ושוחרר לאחר מספר שעות ובמוצאי התיצב במשטרה למסור את עדותו. במשפט שהתקיים לאחר זמן נדרש על ידי השופט להשבע והואיל והיה מסופק אם שבועה לצורך זה מותרת, עלה לירושלים אל הרב הרצוג אשר ענה לו כי זו מצווה להשבע למען השבת. אבא זוכה והצלמים נקנסו.
לטענתו של אבא המוחים נגד השבת באו לא רק מקנאים למען השבת אלא גם מהציבור הדתי המתון והאחרונים להצטרף היו הרבנים. מדוע נלחם אבא למען השבת? זאת הוא מתאר ביומנו מקיץ תש"ג (1943): אין עוד מקום בעולם שבו נוכל להשליט את השבת כמו שנוכל לעשות זאת בארץ ישראל... בצאתך לרחוב להגיב על מקרה של חילול שבת דבר תדבר במלים הפשוטות ביותר בלי מליצות אך גם בלי גמגומים.... אין חופש ואין מנוחה ליחידים אם אין המנוחה כללית.... אם הכלל לא ישמור את השבת יקופח מעמדו הכלכלי של היחיד שומר השבת.... היום הננו מעטים ואולם מחר נהיה לאלפים ולרבבות עד שתמלא השבת במלוא כל הארץ.... בזמן שאני עמל למען השבת אני עושה לא רק למען המחללים כי אם ראשית כל למען ספירת חיים רוחנית שאני רוצה לחיות בה.... כאשר תקום פעם השבת בצורתה השלמה המסורתית יראה הדבר כפשוט ומובן מאליו, אך אולי ימצא אדם אשר יזכור את כל העמל והתלאה שהושקע בדבר במשך שנים רבות. אני זוכר כי שכהלכתי עם אבא בערב שבת לבית הכנסת, בכל מקום שעבר מהרו בעל החנויות לצאת לקראתו ולומר לו שבת שלום ולמהר לסגור את חנויותיהם, מפני יראתם מפניו, שהיה בידו להגיש תלונה על הפרת חוק העזר העירוני לפיו אין לפתוח עסקים בתל אביב בשבתות ובחגים. על פועלו למען השבת קבל אבא תעודת הוקרה מהרבנים הראשיים לארץ ישראל.