קיץ שנת תש'ד ( 1944 ), הרב משה צבי נריה הודיע שיתארח אצלי בשבת ושמחתי מאד על כך . ביום ששי הייתי בזכרון יעקב בעניני מסחר , וקניתי אבטיח ענק . כאשר הגעתי הביתה אומרת לי עליזה שכתוב ב"הצופה" שבביתנו תתקיים בליל שבת מסיבה לכבוד הרב נריה . יש להזכיר כי הימים היו ימי "צנע" כאשר כמות מצרכי מזון היתה מגבלת , והמצב הכלכלי בארץ היה ירוד . אמרתי לעליזה : אבטיח יש , יין יש , נסתדר . באותם הימים של מלחמה"ע II נדרשנו בלילות להכנס למצב של "האפלה" על מנת לא לשמש מטרה למטוסים מפציצים. אי לכך הדלקנו אור בפרוזדור בלבד , והחלונות החיצוניים היו מחופים בשמיכות אטומות . בשיחה בשעת סעודת ליל שבת , ספר לי הרב נריה על הישיבה שיסד בכפר הרואה . כמו כן ספר שפנה אל הרב מימון על מנת להשיג תקציב סיוע כלשהו מן הוועד הלאומי של הסוכנות . הרב מימון הגיש לו 3 לי"ש והוסיף בהברה אשכנזית : " הא לך שלש לירות ועשה לך ישיבה " . הצעתי לרב נריה שבמסיבה של חברי ארגון 'תבונה ' ( ארגון מדעי תורני - עם בית כנסת ) יש בדעתי לעודד אותם לתרום למען הישיבה . הרב נריה שאל כמה כסף לדעתי אפשר יהיה לגייס , ועניתי לו שאני מצפה לסכום של 15 - 10 לי"ש . לאחר סעודת ליל שבת , התכנסו בביתנו חברי 'תבונה' , 20 - 15 איש , כאשר חלק מהם אף הביאו עמם כיבוד . אני כבעל הבית פתחתי בדברים לכבודו של האורח , מפעלו הנועז , החדוש המיוחד שבו , ורמתם הגבוהה של התלמידים ( על מנת להתקבל נדרשה תעודת סיום של בית ספר עממי, שהיתה לה משמעות בימים של טרם 'חנוך חובה' ). בסיום דברי קראתי לחברים לתרום למען הישיבה . אחרי נשא דברים הרב משה צבי נריה . הוא דבר על ייחודה של ישיבה זו כ- "ישיבה שנוצרה ביוזמת התלמידים " בנגוד למקובל . לאחר נאומו של הרב נריה נטלתי לעצמי שנית את רשות הדבור ודרשתי שכל אחד יצהיר על סכום כסף שהוא תורם ( למטרה כגון זו מותר גם בשבת לדבר בעניני כספים ) . שלשה חברים אמידים תרמו 5 לי"ש כל אחד , אבל כנקודת ייחוס שמש דווקא חבר שתרם 1.5 לי"ש שהיה סכום גדול עבורו , וקבע על ידי כך את הגבול המינימלי . לסיום הודעתי שמאחר שלא כל חברי 'תבונה' הגיעו , נכריז בשבת בביהכ"נ לפני קריאת התורה על התרמה לישיבה . וכן היה, הרב נריה הרשים מאד את הצבור , וגרם להתלהבות עצומה שקשה לתארה במלים . לאחר מכן בקשתי שכל אחד מהנוכחים במסיבה יחזור ויצהיר על תרומתו , כדי לתת לאנשים קנה מדה לגודל התרומה . במוצאי שבת כאשר גבינו את הכספים , והגענו לסכום של 66 לי"ש , סכום עתק באותם הימים , הביט בי הרב בחיוך מלגלג בהזכירו את התחזית שלי על ערך של 15 לי"ש . באותה הזדמנות הזמין הרב נריה את החברים לבקר בישיבה , ואכן התארחנו בישיבה באחת השבתות. 

40 שנה מאוחר יותר תרמו יהודה ועליזה הראל לקרן אשר רווחיה ממנו תלמיד עולה חדש בישיבת כפר הרואה , ואף הוזמנו מידי שנה לטקס מסירת המלגה לתלמיד. עליזה היתה מספרת כשפניה מאירות על הרגע בו מסרה אישית לילד עולה מאתיופיה את המלגה ביד.