
יהודה הראל
המשך
פעילותי במסגרת תנועת משמרת שבת
פעילותי במסגרת תנועת " משמרת שבת "
א. בירושלים - בנושא מספרות
בתקופת היותי סטודנט בירושלים היינו נוהגים עם כניסת השבת לעמוד ליד המספרות . הספרים היו מרוצים מכך כי יכלו להתחמק מלקבל אדם להסתפר בשעה זו מפני הלחץ שנוכחותנו מפעילה עליו . לא היינו זזים משם עד שהמספרה נסגרה .
ב. בראשון לציון - בנושא העבודה בפרדסים ביום השבת
היינו מנהלים שיחת הסברה עם העובדים בפרדס , שבאותם ימים היו אנשים שהתחנכו בבית על שמירת מצוות . היינו מביכים אותם בעצם נוכחותנו , עד שלא היתה להם ברירה אלא להפסיק את העבודה .
ג. בתל אביב - בנושא עסקי הצלום
היינו עומדים במשמרת ומשוחחים עם כל אדם אשר בא להצטלם ביום השבת . המצב היה דומה , והצלמים שנאו אותנו על כך . במסגרת זו הגעתי בסופו של דבר עם "שאלה " אל הרב הרצוג - רבה הראשי של א"י באותה תקופה ומעשה שהיה כך היה : העיריה קבעה את שעת סגירת החנויות לשעת כניסת השבת . אנחנו במסגרת חברותנו בתנועת "משמרת שבת" שהיתה כפופה למשרדי הרבנות ת"א ברח' יבנה , שמשנו למעשה פקחים של העיריה לדאוג שאכן החנויות תסגרנה בזמן . כמו כן היתה לנו הזכות לתבוע למשפט את העבריינים . באחת השבתות מצאנו חנות של צלם ברח' אלנבי פתוחה . הגשנו תביעה למשפט , וראש העיר של אז , רוקח , פסק שחנויות צלום אינן במסגרת חוק השבת העירוני . אי לכך הגשנו אני וחברי חיים וודיסלבקי תביעה לבית המשפט המחוזי באשמת "פריצת גדר ברשות הרבים בענין שמעורר את רוגז הצבור " . ( באותם הימים לא היו אמצעים לשכירת עו"ד ושנינו ייצגנו את עצמנו ) . השופט דרש מאתנו שבועה , הבהרנו לו שמבחינה דתית קיים אסור של חכמים להשבע ( אפילו על האמת ) וכי אנו מוכנים להצהיר ב "הן צדק" על אמיתות הדברים . השופט לא קבל זאת , דחינו את המשפט בשבועיים ועליתי לירושלים כדי לשאול את דעתו של הרב הראשי של א"י באותם הימים.
פגישות עם אישים שונים
פגישתי עם הרב הרצוג - רבה הראשי של א"י
הגעתי אל בית הרב בירושלים וישבתי באולם ההמתנה . הזדמן לי לפגוש שם את רב העיר העתיקה : הרב שמואל דוד כהנא , אשר שמש קודם לכן כרבה של וורשא . שחתי בפניו את הענין אשר לשמו באתי . לאחר דקות אחדות נכנס הרב הרצוג לאולם , ואני מרוב התרגשות התקשיתי לדבר , אולם הרב כהנא כבר עשה זאת במקומי . לאחר שהתאוששתי ספרתי לרב על פעילות "משמרת שבת" בתל אביב , והבהרתי לו כי משפט זה עשוי להוות תקדים . הרב פסק בהחלטיות שמותר לי להשבע . בסופו של ענין כאשר הגיע זמן המשפט החליטו הרב שפירא מרח' עמק יזרעאל והרב קומניקר , שני רבנים המשמשים במחלקה למשמרת שבת ברבנות ת"א , לייצג אותנו במשפט , והם צטטו מן המקורות את חומרת השבועה ואפילו היא על האמת, בין היתר צטטו את אבן עזרא, והשופט נכנע בענין השבועה .
זכינו במשפט ובעל העסק נקנס . בשנת תש "ו קבלתי מהרב הרצוג תעודת הוקרה על פעולתי למען השבת , כשהיא כתובה על קלף , וחתומה ע"י שני הרבנים הראשיים של ישראל : הרב הרצוג והרב עוזיאל , והיא שמורה עמי עד היום הזה .
פגישתי עם הרב אברהם גורונצ'יק
בשנים תרצ'ג - תרצ'ד , בהיותי סטודנט בירושלים הייתי מזדמן לעתים לתפילת שחרית בישיבת חברון , כאשר לפני התפילה היו לומדים בישיבה . הזדמן לי להכיר את הרב אברהם גורונצ'יק אך את בנו לא הכרתי . פעם הייתי נוכח כאשר נער כבן 13-14 ניהל וויכוח סוער עם תלמידי הישיבה המבוגרים . תמהתי מאין האומץ לילד לנהל וויכוח עם מבוגרים , וכיצד המבוגרים אינם חסים על כבודם ומתווכחים אתו כעם שווה . עד שבא מעשה לידי ובערב ירושלמי כאשר אין אדם ברחוב להעזר בו חפשתי כתובת מסוימת . הקישותי אפוא על דלת כלשהי , ולהפתעתי פתח לי הרב אברהם גורונצ'יק . הוא הכירני מן הישיבה , אלא שעד כה לא הזדמן לנו להחליף מלה . דרך אגב ספרתי לו שאני סטודנט. והוא שאל " האם אתה מכיר את שלוימה'לה שלי ? " וכאן התברר לי שהכוונה לאותו " ילד פלא " שראיתיו מתווכח עם גדולים . אביו ספר לי שבקר עם בנו אצל הרב קוק והרב אמר שבנו עתיד להיות גדול בישראל . ( לימים הרב שלמה גורן , הרב הראשי של צה"ל ומאוחר יותר הרב הראשי לישראל ) . כמו כן ספר לי שבקר עם בנו אצל ביאליק שפרסם באותה תקופה פרוש חדש למשנת זרעים , בשיחה ארוכה עם ביאליק הובררה לביאליק בעיה באחת המשניות שהתלבט בה זמן רב
פגישותי עם דוד רזיאל
דוד רזיאל הוגדר ע"י זאב ז'בוטינסקי כתלמידו הנאמן וממשיך דרכו . את רזיאל הכרתי באוניברסיטה בשעורו של הרב שמחה אסף בנושא "תקופת הגאונים והפוסקים " , במחלקה לתלמוד . דוד רזיאל היה בחור שומר תורה ומצוות . בתקופה . אנו כסטודנטים היינו שוכרים חדרים בירושלים , כך ארע שבתקופה מסוימת היינו מתגוררים בחדרים סמוכים . כאשר שכנו לחדר של רזיאל היה חברי בן-ציון סגל ( חותנו של הרב אהרן כץ , היום ראש המכון הגבוה לתורה באונ' בר-אילן ) .
דוד רזיאל נשא בידו באופן קבוע חבילה שנראה היה כאילו כרוכים בה ספר ומחברת . באחד הלילות , הקיש רזיאל על דלתי , הוא הסביר ששכח את המפתח לחדרו , ואינו רוצה להעיר את הישנים , לפיכך שאל אם יוכל ללון בחדרי . הצעתי לו מטה לישון בה . כאשר השכמתי קום , הוא עדיין ישן , לא יכולתי להתגבר על סקרנותי והצצתי בתוך ה- "חבילה" אשר ציינתי לעיל . להפתעתי היא הכילה ספר באנגלית העוסק בנושא נשק , ומחברת בה תרגם את הספר הנ"ל לעברית . לימים הבינותי שהבולשת הבריטית עקבה אחריו כנראה באותו לילה , ואת החבילה נשא תמיד בידו כדי לאפשר לעצמו בשעת סכנה להכחיש כל קשר אליה . מאוחר יותר בדומה ל"מסתערבים" של היום , פעל דוד רזיאל "בשרות הבריטים" ונשלח על ידם לעיראק לסייע בדכויי המרד . הוא נהרג שם בשעת טפול בפתוח פצצה . לאחר שנים הופצה שמועה כאילו היה במטוס שהופל .
דוד רזיאל היה צנוע מאד ושקט , קשה היה לקשר בינו לבין אישיותו החזקה שהתגלתה רק לאחר שנהרג . בקור אצל הפרופ. מלצר פרופ. מלצר היה מגיש שעור בקול ישראל מידי יום ששי בנושא פרשת השבוע וההפטרה . בקרנו אצלו עקב קשר משפחתי של אשתי עליזה . פרופ' מלצר ספר לי על אביו - הרב איסר זלמן מלצר שהיה מארח לשבתות רבנים או דרשנים . הוא התלוצץ בקשר לתוכן הדברים של חלק מהם , וספר איך היה אביו מותח בקורת עליהם בצורה עדינה כדי לא להעליבם , בנוסח " ולי דווקא נראה שרש"י צודק " .
הרב נריה מקים את ישיבת בני עקיבא
קיץ שנת תש'ד ( 1944 ), הרב משה צבי נריה הודיע שיתארח אצלי בשבת ושמחתי מאד על כך . ביום ששי הייתי בזכרון יעקב בעניני מסחר , וקניתי אבטיח ענק . כאשר הגעתי הביתה אומרת לי עליזה שכתוב ב"הצופה" שבביתנו תתקיים בליל שבת מסיבה לכבוד הרב נריה . יש להזכיר כי הימים היו ימי "צנע" כאשר כמות מצרכי מזון היתה מגבלת , והמצב הכלכלי בארץ היה ירוד . אמרתי לעליזה : אבטיח יש , יין יש , נסתדר . באותם הימים של מלחמה"ע II נדרשנו בלילות להכנס למצב של "האפלה" על מנת לא לשמש מטרה למטוסים מפציצים. אי לכך הדלקנו אור בפרוזדור בלבד , והחלונות החיצוניים היו מחופים בשמיכות אטומות . בשיחה בשעת סעודת ליל שבת , ספר לי הרב נריה על הישיבה שיסד בכפר הרואה . כמו כן ספר שפנה אל הרב מימון על מנת להשיג תקציב סיוע כלשהו מן הוועד הלאומי של הסוכנות . הרב מימון הגיש לו 3 לי"ש והוסיף בהברה אשכנזית : " הא לך שלש לירות ועשה לך ישיבה " . הצעתי לרב נריה שבמסיבה של חברי ארגון 'תבונה ' ( ארגון מדעי תורני - עם בית כנסת ) יש בדעתי לעודד אותם לתרום למען הישיבה . הרב נריה שאל כמה כסף לדעתי אפשר יהיה לגייס , ועניתי לו שאני מצפה לסכום של 15 - 10 לי"ש . לאחר סעודת ליל שבת , התכנסו בביתנו חברי 'תבונה' , 20 - 15 איש , כאשר חלק מהם אף הביאו עמם כיבוד . אני כבעל הבית פתחתי בדברים לכבודו של האורח , מפעלו הנועז , החדוש המיוחד שבו , ורמתם הגבוהה של התלמידים ( על מנת להתקבל נדרשה תעודת סיום של בית ספר עממי, שהיתה לה משמעות בימים של טרם 'חנוך חובה' ). בסיום דברי קראתי לחברים לתרום למען הישיבה . אחרי נשא דברים הרב משה צבי נריה . הוא דבר על ייחודה של ישיבה זו כ- "ישיבה שנוצרה ביוזמת התלמידים " בנגוד למקובל . לאחר נאומו של הרב נריה נטלתי לעצמי שנית את רשות הדבור ודרשתי שכל אחד יצהיר על סכום כסף שהוא תורם ( למטרה כגון זו מותר גם בשבת לדבר בעניני כספים ) . שלשה חברים אמידים תרמו 5 לי"ש כל אחד , אבל כנקודת ייחוס שמש דווקא חבר שתרם 1.5 לי"ש שהיה סכום גדול עבורו , וקבע על ידי כך את הגבול המינימלי . לסיום הודעתי שמאחר שלא כל חברי 'תבונה' הגיעו , נכריז בשבת בביהכ"נ לפני קריאת התורה על התרמה לישיבה . וכן היה, הרב נריה הרשים מאד את הצבור , וגרם להתלהבות עצומה שקשה לתארה במלים . לאחר מכן בקשתי שכל אחד מהנוכחים במסיבה יחזור ויצהיר על תרומתו , כדי לתת לאנשים קנה מדה לגודל התרומה . במוצאי שבת כאשר גבינו את הכספים , והגענו לסכום של 66 לי"ש , סכום עתק באותם הימים , הביט בי הרב בחיוך מלגלג בהזכירו את התחזית שלי על ערך של 15 לי"ש . באותה הזדמנות הזמין הרב נריה את החברים לבקר בישיבה , ואכן התארחנו בישיבה באחת השבתות.
40 שנה מאוחר יותר תרמו יהודה ועליזה הראל לקרן אשר רווחיה ממנו תלמיד עולה חדש בישיבת כפר הרואה , ואף הוזמנו מידי שנה לטקס מסירת המלגה לתלמיד. עליזה היתה מספרת כשפניה מאירות על הרגע בו מסרה אישית לילד עולה מאתיופיה את המלגה ביד.