שלוש מצוות העסיקו את אבא ללא לאות בימי חייו, ובשלושת לא הסתפק בכך שהוא עצמו עוסק בהם אלא שפעל והפעיל אחרים. כוונתי למצוות שמירת שבת, גמילות חסדים ותלמוד תורה.
אבא עמד בפרץ במלחמה לשמירת צביונה של השבת בפרהסיה של ארץ ישראל עוד מימי המנדט הבריטי בירושלים לצידו של הראי"ה קוק זצ"ל , בראשון לציון ובתל אביב. על פועלו בתחום השבת זכה לתעודת הוקרה מהרבנים הראשיים לארץ ישראל – הרב הרצוג זצ"ל והראשון לציון הרב עוזיאל זצ"ל, בשנת תש"ו.
אבא המשיך את דרכו שלסבא ז"ל במתן צדקה למוסדות תורה וחסד וליחידים נזקקים, והי פעיל עד היום בקופת הצדקה "לינת הצדק" שבראשה עומדת הרבנית אברמוביץ תבל"חא. הוא פעל לאיסוף תרומות למען הקופה ולחלוקת צדקה לעניי רמת גן. 
לאבא היתה אהבת תורה מנעוריו, ולא רק לעצמו למד אלא הרביץ תורה ברבים ויזם קבוצות ללימוד תורה. בכל מפגש חברי ובכל אירוע היה מנצל את ההזדמנות כדי לשתף אחרים בדבר תורה ובחידושיו. חבריו מנוער שכבר אינם עמנו היום היו אומרים עליו "ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום". כמאמר הגמרא על רבי יהודה ב"ר עילאי. בפרושו "לב אבות" לפרקי אבות פרק שני משנה ח' פרש אבא את דברי רבי יוחנן בן זכאי לדבריו "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך" שדברי ריב"ז מכוונים כנגד בית שמאי שלימדו תורה רק לעשירים ולמיוחסים, לכן אומר ריב"ז אל תחזיק טובה = תורה, לעצמך אלא תלמדנה ברבים - כדברי אנשי כנסת הגדולה: "העמידו תלמידים הרבה". אבא הגשים דברים אלו כל ימיו בהרבצת תורה ברבים, בהשמעת חידושי תורה לכל אדם - ולא שמר אותם לעצמו. וגם אם בגיל שמונים וחמש צריך ללכת בשבת דרך ארוכה כדי לתת את השיעור אין הוא מוותר על כך.
אני אישית למדתי מאבא תורה, גמרא, אבות דרבי נתן, תפילה, ואת הרשות לשאול ולצפות לתשובה אמיתית וכנה ולא מתחמקת גם אם היא קשה ביותר ונוגעת ליסודות היהדות. לכן פתח לי אבא פתח לאמת גם אם היא שונה מהמסורת המקובלת.
מדברי רבי יוסף דב סולוביציק זצ"ל (בשיעורים לזכר אבא מרי ח"ב עמ' ט"ו) למדתי כי אני חייב בכבודו הן כאב והן כרבי מובהק. על דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה ה' ט' ברמב"ם, לרבו מובהק אומר הרמב"ם: “וכשימות רבו קורע עד שהוא מגלה את לבו ואינו מאחה לעולם. במה דברים אמורים ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו אבל אם לא למד ממנו רוב חוכמתו הרי זה תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים". ועל כך כותב הגרי"ד סולוביציק זצ"ל ביחס לאביו ונכונים הדברים לגבי ביחס לאבי מורי: "אין לפרש רוב חכמתו במשמעות כמותית גרידא, הנמדדת על פי מספר דפי גמרא שלמד מרבו.
ומבשרי אחזה. היה לי רק רב מובהק אחד וזהו אבא מרי ז"ל. אין לי ספק כי ממנו למדתי רוב חכמתי וכי אני חייב בכבודו בין בתורת אב ובין בתורת רבי מובהק. ברם, אם אחשב את כמות התורה שלמדתי ממנו ושלמדתי בעצמי אגיע לידי מסקנה , כי בעצמי למדתי יותר ממה שלמדנו יחד. עם זאת, אין לי כאמור, צל של ספק שאמנם קבלתי ממנו רוב חכמתי. לדעתי, יש לפרש רוב חכמתו במובן עיקר חכמתו. 
אבא מרי ז"ל העמידני על רגלי, נתן בידי את המפתח ללומדות ולתורה שבע"פ; הורה לי את הדרך והעניק לי את השיטה איך להבין ולהשכיל ללמוד וללמד. פירוש המונח רוב חכמתו הוא שאנו קוראים לומדות - כיצד לשאת ולתת בהלכה, לדון בדברי חז"ל וראשונים, וללקוט פנינים ומרגליות" אבא עצמו למד תורה משני עולמות – מסבו רבי צבי גולדברג זצ"ל שנפטר בירושלים בשנת תרצ"ה, ומרבותיו הרב אסף ז"ל ופרופ אפשטין ז"ל, ומאלו שלב יחד תלמוד תורה מסורתי עם עיון בכלים מדעיים. 
כשנכנס אבא לשנתו התשעים הוצאנו לאור את הכרך הראשון של ספרו על התורה "מנחת יהודה". אבא שמח לספר ומהר לשלחו לידידיו ולכל צאצאיו. אולם מאז החלו כוחותיו לנטוש אותו - תש כוחו. בשעות אלו של תשישות ביקש להתכונן לשבת, ומאחר שהיה זה בראשית ימי השבוע, תמהו הסובבים אותו על כך, והוא בשלו בכל ימי השבוע מבקש להתכונן לשבת. אני שידעתי את הלך מחשבותיו הבנתי כי כוונתו אינה ל"שבת בראשית" אלא "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". גם כשהיה יושב מנומנם על כסאו ישבתי לפניו ולמדתי בקול את הדף היומי, ולפתע התקשיתי בענין מסוים, ואבא שחשבתי שאינו מאזין לי האיר את עיני כאילו עסק רק אתמול בסוגיה.
דבקותו של אבא בלימודו הביאהו לכך שיחשוב גם על העולם הבא במושגים של לימוד תורה, לפיכך צווני להשאיר את ספריו במקומם שנה תמימה, שכל י"ב חודש הנשמה חוזרת אצל אכסניה שלה - והיה רוצה שנשמתו תמצא את ספריו במקומם ותוכל להגות בהם.
לנו בני אדם קשה להבין זאת ולהשלים עם כך. בשיחות שהיו לי עם אבא, ניסיתי להניעו מרצונו שלא יספידוהו. טענתי בפניו שיש בדבר מחלוקת קדמונים אם ההספד הוא לכבוד ההולך או לכבוד החיים, ובשל הספק בקשתיו לוותר למען החיים אך הוא עמד על שלו. כבר אמרו חז"ל "צדיקים אין עושים להם נפשות - תורתם היא מזכירתם" - אכן תורתו של אבא מרי שהינחיל לנו בע"פ ובכתב שבכמה וכמה ענינים הקדימה את זמנה, נהגה בה תמיד והיא תעמוד לנו ולבאים אחרינו לזכרון עולם. 
חז"ל אמרו כי העולם הזה דומה לפרוזדור ואילו העולם הבא דומה לטרקלין - "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות ד' כ"א). אכן אבא ראה את העולם הזה כבפרוזדור ולא שקט ולא נח מלהכין עצמו לטרקלין וכל עמלו היה בתורה בעבודה ובגמילות חסדים. וכשפרש מעבודה לפנסיה עסק בעבודה שבלב – זו תפילה ופרושיה. אבא הצהיר באוזני כי העולם הבא הוא עבורו בחינת "הבית" והסתלקות מהעולם הזה אינה כרוכה בצער אלא בשמחה של שיבה הביתה ולכן הורני לכבד את הסתלקותו במזמורים המביאים את האדם לידי התרוממות הרוח. 

יהושפט הראל